מה הקשר בין פרידריך ברברוסה לפיוט מעוז צור

בספר קיצור השל"ה לרבי יחיאל מיכל עפשטיין (שנכתב בשנת תנ"ו), כתוב בהלכות חנוכה: "מצאתי כתוב מאחר שהשיר מעוז צור אינו קאי רק על ג' מלכיות בבל מדי יון, אבל מלכות רביעי גלות אדום וישמעאל לא נזכר בו כלום, על כן התקינו איזה חרוזות המדברים על גאולה מגלות הזה שיאמר אחר השיר בניגון מעוז צור. חרוזה זו סימן חז"ק: חשוף זרועי קדושי, בקרב הישועה. ונקום נקמת נפשי, מיד מלכות הרשעה. כי ארכה לנו השעה, ואין לזאת הרעה. בצל צלמון, נחי אדמון, והקם לנו רועים שבעה".
הוא מביא נוסח אחר מהרמ"א: "מעולם היית ישעי, כבודי ומרים ראשי. ישמע נא קול שועי, מלכי אלהי קדושי. העביר חטאתי ופשעי, גם בגלות השלישי. חזק ישראל, מכניע ישמעאל, ומאדום תפדה נפשי".
ועוד נוסח מרבי ירמיה אב"ד דמדינת וירצבורג: "יהי רצון מלפניך, יהיה הוד והדר. גאל שארית צאניך, מאדום ישמעאל וקדר. רחום בקודש נאדר, רווח תשים לעדר. נחלתך הושיע, אל נקמות הופיע, בעמלק מדור דור".
ועוד נוסח מרבי שמואל, בעל נחלת שבעה: "שמך, יברך לעולם, מתוך קהל אמונים. וכסאך יהא שלם, אם תנקום בזדונים. לנפשות נענים, הסכת ממעונים. להושיע עמך, ולהציל שרידך, ידידך כאז כימי חשמנים".
למה השמיטו את הנוסח המקורי? לכאורה כי כתוב על נקמה כמו שאומרים היום: "נקום נקמת עבדיך"! בוודאי אי אפשר היה לומר דברים כאלה באותה תקופה. ישרפו לנו את הסידורים, ישרפו גם אותנו.
דחיה: לא נמנענו מלהזכיר נקמה בסידור. למשל, אשכנזים אומרים בשבת בבוקר אחרי קריאת התורה 'אב הרחמים'. הוא חובר אחרי 'גזירות תתנ"ו', מסע הצלב השני. אומרים: "כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו", "ונקיתי דמם לא נקיתי", "נקמת דם עבדיך השפוך", "כי דורש דמים", "ידין בגוים מלא גויות, מחץ ראש על ארץ רבה, מנחל בדרך ישתה, על כן ירים ראש". הזכירו נקמה.
וגם במעוז צור עצמו, בבית הראשון: "לעת תכין מטבח", מטבח הוא טבח, "מצר המנבח", זה כינוי שנתנו אז באשכנז לפני שמונה מאות שנה לכמרים.

הרי שלא נמנענו להזכיר נקמה. אם כן, יש חידה - למה השמיטו את הבית הזה? וגם בחלופות, מוזכרת נקמה: בנוסח של הרמ"א "חזק ישראל, מכניע ישמעאל, ומאדום תפדה נפשי", ובנוסח של רבי ירמיה אב"ד דמדינת וירצבורג: "אל נקמות הופיע, בעמלק מדור דור", ובנוסח של רבי שמואל, בעל נחלת שבעה: "אם תנקום בזדונים". אם כן, למה הנוסח שלנו יותר בעייתי?

יודעים שמעוז צור נכתב בגרמניה בערך בשנת תתק"ן, לפני שמונה מאות שנה. יודעים את התקופה לפי הסגנון, כי לכל תקופה יש סגנון ספרותי אחר. המזמור הזה הוא משולב, סגנון ספרדי וסגנון אשכנזי. הסגנון הספרדי הוא חרוז חלופי, כלומר לסרוגים. יש חרוז במשפט הראשון (מעוז צור ישועתי) והשלישי (תכון בית תפילתי), ובמשפט השני (לך נאה לשבח) והרביעי (ושם תודה נזבח). אבל בסגנון האשכנזי, החרוז הוא רציף, "לעת תכין מטבח, מצר המנבח", ועכשיו נופל החרוז "אז אגמור בשיר מזמור", ואחר כך חוזר "חנוכת המזבח". לכן הוא משולב חרוז חלופי עם חרוז ממשיך. זה היה הסגנון באותו זמן.

שמו של המחבר הוא רבי מרדכי, אבל לא יודעים מי הוא. הוא כתב גם את הזמר לליל שבת "מה יפית". יש אומרים שהוא אחד מבעלי התוספות המוזכר במסכת נדה (לו א).

אם כן השיר מעוז צור לא הועתק חלקית על ידי מחברים אחרים כמה שנים אחרי שנת תתק"ן.
ומה קרה בשנת תתק"ן? מסע הצלב השלישי התחיל באותה שנה. מסע הצלב השני לא נגמר טוב. הם התיישבו בארצנו בכל מקום. לפני כן בשנת תתקמ"ז, בא הסולטן צלאח א-דיו, הוא ובנו פייסל א-דין. הם היו הסולטנים של הרמב"ם, צלאח א-דין היה טוב והתיר ליהודים לחזור לארץ, והוא חיסל וגירש את כל נוסעי הצלב בצורה מאוד קשה. מלבד שלנוצרים היה נורא שהמקומות הקדושים שלהם בידי המוסלמים ,בנוסף המיתוס שצבא הצלבנים הוא בלתי מנוצח הוכה לרסיסים. לכן הם החליטו ללכת עוד פעם במסע הצלב השלישי. והפעם התכוננו היטב כדי לנצח. שלוש שנים הכינו בדרשות, בנאומים, בתפילות, בצומות וכמובן בפוגרומים. יצאו שלוש מלכים, שלושת המלכים הכי גדולים באירופה: מלך גרמניה פרידריך, מלך צרפת פיליפ אוגוסט ומלך אנגליה ריצ'רד לב הארי. באנגליה עשו לנו פוגרומים בשנות תתק"ן ותתקנ"א. רצחו וטבחו את היהודים, במיוחד בעיר יורק. היהודים ברחו למגדל, שרפו את המגדל ו-150 היהודים התאבדו, כעין מצדה, כדי לא ליפול בידיהם. בנס בגרמניה אף יהודי לא נפגע, כי אותו קיסר פרידריך פרס עליהם חסותו תמורת כסף. הוא גבה מס עצום, ולמעשה את כל ההוצאות של הגרמנים על מסע הצלב, אנחנו שילמנו. הוא הגן עלינו, אמנם פחדנו פחד מוות. הקיסר פרידריך תיכנן שמסע הצלב ייקח שנתיים, אך לא היה די לצבא לשנתיים, והוא החליט שרק מי שיכול לפרנס את עצמו יצא למסע הצלב, ולכן רק אצילים יצאו , 15,000 אצילים ופרשים עם אותו קיסר גרמניה. הם התקדמו, לחמו נגד הטורקים בדרך, וגם בעוד מקומות, עד שבסוף הגיעו למקום הנקרא איקוניאום ושם פרידריך טבע בנהר.
אבל לפני כן, היה כינוי לקיסר הזה של האימפריה הגרמנית-הרומית הקדושה: פרידריך ברברוסה כלומר פרידריך אדום הזקן. היה לו זקן אדום אדיר של חצי מטר. כך רואים בפסלים שלו.
כאמור, הוא לא פגע ביהודים, אבל כאמור פחדנו פחד מוות שהוא יעשה פוגרומים כמו האחרים, אז התפללנו שיקרה לו משהו. הוא הגיע לעיר איקוניאום, מילה בלטינית, שפירושה פסל נוצרי קטן (באנגלית: ICON). ואיך אומרים בעברית פסל קטן? צלמון. "דחה אדמון בצל צלמון", אדמון זה פרידריך בעל זקן האדום, וצלמון זו העיר איקוניאום. כך התפללנו, ובסוף הוא טבע שם בנהר. יש אומרים שהוא טבע כשרצה לחצות, יש אומרים שטבע כי רצה להתרחץ שם ויש אומרים שטבע כי הסוס שלו הפיל אותו. כשהוא טבע נוצרה מהומה אדירה בצבא שלו, הטורקים היכו בהם, חלק נהרגו, חלק ברחו לגרמניה, חלק התאבדו וחלק קטן צעדו בדרך לארץ ישראל עם הגופה של פרידריך. הגופה נרקבה לגמרי, ניסו לשמור אותה בחומץ אבל לא עזר, ולכן הוא נקבר בשלוש מקומות, מקום אחד הגוף, מקום שני העצמות ומקום שלישי הלב והאיברים הפנימיים.
המשיכו הצרפתים והאנגלים. הצרפתים הסתבכו במצור על עכו. האנגלים הגיעו עד ירושלים אבל צלאח א-דין חיסל אותם. בלי הגרמנים, לא היה להם די כח.
אם זה נכון שהקטע "דחה אדמון בצל צלמון" שייך לאירוע זה, אי אפשר היה בשום ואופן לומר אותו באותו זמן. מותר להזכיר נקמה פה ושם, ולתרץ שזה שייך לגויים אחרים מתקופות אחרות וממקומות שונים, אבל אי אפשר להסתיר משמעות הקטע "דחה אדמון בצל צלמון". לכן כל הבית הזה הושמט והוחזר הרבה זמן אחר כך.
בכלל, יש אומרים שהבית השישי חובר יותר מאוחר אבל הניסוח שייך לאותו זמן. זאת ועוד, שיר תמיד מסיים חזק. הבית האחרון שייך למלכות אדום, הגלות העכשווית, ובהעדרו העיקר חסר מן הספר. לכן, לרוב הדעות הבית הזה הוא קדמון אלא חששו בגלל "דחה אדמון בצל צלמון".
ובכל זאת, איננו בטוחים שהפירוש הזה נכון אבל הוא יפה. ואיך קורא לדבר שהוא יפה אבל לא בהכרח אמת? תרבות יון!